משנת ארץ ישראל על משנה עדיות ב׳:ט׳

9 למשנה זו אין מקבילות.

10 הוא – רבי עקיבא היה אומר האב זכה לבן בנואי ובכוח ובעושר ובחכמה ובשנים – עד כאן חמישה דברים. כך גם מצוטטת המשנה במשנת רבי אליעזר: "ר' עקיבה אומר, האב זוכה לבנו בנואי, בכח, בעושר, בחכמה, בבנים. בנואי מניין? שנאמר "יראה אל עבדיך פעלך והדרך אל בניהם". בכוח מניין? שנאמר "גבור בארץ יהיה זרעו". בעושר מניין? שנאמר "נער הייתי גם זקנתי לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם". נער הייתי, מימות אדם. גם זקנתי, עד ימות המשיח. לא ראיתי שעזב הקדוש ברוך הוא את הצדיק" משנת רבי אליעזר פרשה ה. המילים "נער הייתי, מימות אדם. גם זקנתי, עד ימות המשיח. לא ראיתי שעזב הקדוש ברוך הוא את הצדיק" הם דרשה נוספת לעצמה. האב זוכה לבניו בעושר שנאמר נער הייתי ולא ראיתי צדיק. וזרעו מבקש לחם. עד כאן חמשת הדברים. כך גם מצוטטים חמשת הדברים בירושלמיקידושין פ"א ה"א, סא ע"א. וכן במדרש "הוי והדרך על בניהם, שזכה אברהם ליצחק בחמשה דברים. כך שנו רבותינו האב זוכה לבן בחמשה דברים: בנוי, בכח, בעושר, בחכמה, ובשנים. בנוי מנין? . . . תנחומא בובר תולדות ז.

11 ובתוספתא:

12 חמשה דברים היה ר' עקיבא דורשן כמין הגדה. בחמשה דברים האב זוכה לבן. וחכמים אומרים עד הפרק זוכה לו, מיכאן ואילך זוכה לעצמו. אמר להן ר' עקיבא היכן מצינו שהיו חגרין עד הפרק, וכשהגיע הפרק נתפשטו? ושהיו חרשין עד הפרק, וכשהגיע הפרק נתפקחו? ושהיו סומין עד הפרק, וכשהגיע הפרק נתפתחו? היאך זוכה לו עד אותה שעה? אמרו לו לאו. כי מצינו שהיו פושטין עד הפרק, וכשהגיע הפרק נתפקחו. היאך זוכה לו עד אותה שעה? אמרו לו לא, כי מצינו שהיו פושטין עד הפרק, וכשהגיע הפרק נתחגרו. וכשהיו פיקחין עד הפרק, וכשהגיע הפרק נסתמו. הא אין זוכה לו עד אותה שעה בלבד פ"א הי"ד.

13 לפנינו דו שיח המשקף מחלוקת אגדית. רבי עקיבא טוען שהאב זוכה בשביל בניו, כלומר שבניו נהנים מצדקתו. וחכמים טוענים שהאב מזכה את בניו "עד הפרק" בלבד. כלומר כל עת שהם קטנים. אבל עם התבגרותם הם זוכים לעצמם. רבי עקיבא טוען לצדקתו ומוכיח מהמציאות שמי שלא זכה ובניו חרשים או נכים, הרי ששכר זה מלווה אותם גם בבגרותם. כך גם מי שבניו זכו בחכמה, זכות זו עומדת להם כל חייהם. וחכמים עומדים על כך שהשכר אישי. ילד בצעירותו זוכה או חייב בגין אביו, אב לאחר כך זוכה בזכות עצמו. מאחורי הטיעונים שיש בהם גם מעט הומור, עומד ויכוח תיאולוגי האם השכר והעונש הם אישיים, או שמא קיימת זכות אבות.

14 המשך המשנה קשה: ובמספר הדורות לפניו הוא הקץ – ניתן לפרש את דברי המשנה כהמשך לדברי רבי עקיבא. האב זוכה לבניו במספר הדורות. כלומר בזכות לראות את הקץ. אבל אם כך הרי שיש כאן יותר מחמישה דברים. יתר על כן בתוספתא המשפט כמעט זהה אבל ההקשר בתוספתא שונה מהמשנה, שכן אין אלו דברי רבי עקיבא, אלא המשך לוויכוח בין רבי עקיבא לחכמים: "מספר הדורות לבניו הקץ. אף על פי שהימים והלילות כחוט השערה לפני המקום אלא אינו מונה אלא לדורות שנאמר 'קורא דורות מראש' אף על פי שנאמר 'ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה' שנאמר 'ודור רביעי ישובו הנה'" פ"א הי"ד.

15 רוב המפרשים פירשו באופן כללי: האב זוכה לבניו במספר הדורות שלפניו, כלומר במספר הדורות שיהיו עד הקץ. והפסוקים מוכיחים שהקץ נקבע מראש, כפי שנראה להלן. בעל תוספות יום טוב מפרש שזו מימרה לעצמה. כלומר מספר הדורות שלפנינו הוא הקץ, קץ זה קבוע, אך בלתי ידוע וזו מימרה לעצמה. כפי שראינו אכן מהמקבילות שהבאנו ברור שאין כאן פרט שבו האב זוכה לבנו, אך עדיין פירוש המימרה בלתי ברור.

16 בעל הון עשיר התקשה כבר בפירוש זה: "המפרשים פירשו מה שפירשו, ועל כלם אין לשון המשנה מדוקדקת, ולכן אקח הכח היפה שבהם כפי הנלע"ד". בהמשך הוא מסביר שזו הגבלה של המשפט הקודם שהאב זוכה לבנו בשנים. האב זוכה לבנו בשנים כלומר הוא קובע את אורך חייו של הבן, אך תוך התחשבות במספר הדורות עד הקץ. אלבק פירש ההיפך. האב זוכה לבנו באורך שנותיו, אבל מספר הדורות כולו קצוב.

17 הצד השווה לכל הפירושים הוא שמספר הדורות קצוב, וזהו ה'קץ' כלומר שיש זמן קצוב עד הגאולה, כפי שהיה במצרים. התנא מביא לשיטתו הוכחות "שנאמר – ישעיהו מ"א, ד קורא הדורות מראש – מספר הדורות קבוע, אך לא מספר השנים. אף על פי שנאמר ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה – בראשית ט"ו, יג ונאמר ודור רביעי ישובו הנה – בראשית ט"ו, טז ביציאת מצרים נאמר כמה דורות יעברו וכמה שנים יעברו, מכאן שהאבות אברהם קבע כבר או יותר נכון ה' קבע לאברהם כמה שנים יעברו על כל דור, הרי שהאב איננו זוכה לקבוע את מספר הדורות. הפסוק בא אפוא כדוגמה ניגודית לשיטת אלבק, או כדוגמה להשפעת האב לפי בעל הון עשיר.

18 ובתוספתא אותו משפט נדרש לרעיון אחר לחלוטין והלשון ברורה הרבה יותר: "מספר הדורות לבניו הקץ. אף על פי שהימים והלילות כחוט השערה לפני המקום אלא אינו מונה אלא לדורות שנאמר 'קורא דורות מראש' אף על פי שנאמר 'ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה' שנאמר 'ודור רביעי ישובו הנה'" פ"א הי"ד – הימים והלילות אינם משמעותיים בעיני ה', שהרי בשבילו כל יום הוא רגע חולף. אבל הקב"ה מונה את הדורות שנאמר "קורא הדורות". אבל ביציאת מצרים נאמר גם מספר הדורות וגם מספר השנים. אפשר שבעצם המשנה מתכוונת למה שנאמר בתוספתא בהרחבת מה. זו הרחבה לוויכוח חכמים ורבי עקיבא. רבי עקיבא טוען שמספר שניו של אדם נקבע על ידי האב, וחכמים טוענים שאדם קובע את גורלו. וכך גם הלאום כולו. הקץ עצמו ידוע וקבוע, ואף מספר הדורות קבוע. אך לא נאמר כמה יחיה כל דור. מי שזוכה חייו ארוכים ומי שאינו זוכה חייב קצרים.